דילוג לתוכן המרכזי

סוף אישה

תמונת סטילס אופקית סוף אישה

קרדיט צילום: מתוך הסדרה ״סוף אישה״

צפיתי בסרט חזרה לאזור האישי צפית בסרט זה

עונה 1 / 5 פרקים / אורך כל פרק 25 דקות

עונה: 1‏ מס׳ פרקים: 5‏ תחילת שידור: 24/11/2025 אורך כל תכנית/פרק בדקות: 25‏ גוף משדר / זכיין: מכאן‏ חברת הפקה: ג.ג זהר‏ ערוץ / אפיק שידור: 33‏ מפיקים: מיכל לי ספיר, נופר וקנין, זוהר בן, אורי לוונטר-רוברטס יוצרים: מוחיי הייב תסריט: נטע קידר ברגר בימוי: מוחיי הייב צילום: מואפק עודה, מוחמד טמיש עריכה: מוחיי הייב, כינן טרבוש תחקיר בסדרה תיעודית: מיטל שבתאי עיצוב אמנותי: מייק קרדוש

"סוף אישה" \ "نهاية امرأة" - היא סדרה דוקומנטרית שצוללת למסע מצמרר לנושא האפל והמורכב של רציחות נשים בחברה הערבית. דרך שחזור קפדני של השעות והימים שקדמו לכל מעשה מזעזע, כל פרק מלקט פרטים שנשתמרו ברסיסי זיכרונות, דיאלוגים שאבדו ושברירים של תקווה שנמחצה. אנחנו חושפים את החיים השלמים שמאחורי המספר הסטטיסטי "נרצחת" ואת החיים שעמדו מאחורי השם שקיבלתם בפוש החדשותי על הרצח שלה. משנה לשנה, היקף מקרי רצח הנשים בחברה הערבית בישראל הולך וגדל, ובהדרגה, הופכת התופעה המזעזעת למעין ״חלק מהשגרה״ בשיח הציבורי והתקשורתי. כל מקרה נוסף הוא בסך הכל עוד שם ומספר שמצטרף לסטטיסטיקה בלתי נגמרת. "סוף אישה" מבקשת ללחוץ על כפתור ה-PAUSE ולאלץ את כולנו לעצור ולהישיר מבט, בכל פעם אל אישה אחת, קורבן אחד. הסדרה מביאה לראשונה אל המסך את סיפוריהן הטראגי של חמש נשים ערביות שנרצחו באכזריות, רבאב אבו סיאם, בראאה מסארווה, שריפה אבו מועמר, סומיה עמאש ושרית אחמד שאקור. יוצרי הסדרה מקווים שאולי דווקא ההכרות האינטימית עם הסיפורים והנשים, תצליח לעורר ולהביא סוף סוף לשינוי של המציאות האיומה הנוכחית. לסדרה סוף אישה כמה מאפיינים ייחודיים. ראשית, היא הפעם הראשונה שבה הגיע ז'אנר ה-True Crime אל המסך של ״מכאן״. בנוסף, היא מביאה איתה עומק רגשי וממד חדשני דרך טכנולוגיית בינה מלאכותית, שמחזירה לנרצחות את קולן ומאפשרת להן לספר את סיפורן כאילו היו עמנו ברגעים האחרונים. הסדרה היא יצירה של עיתונות חוקרת עם אומץ אזרחי, שמשתמשת בדוקו ככלי לשינוי חברתי. למעשה, לקראת שידור הפרק הראשון, צוות ההפקה ונציגי מכאן נתקלו באיומים על רקע עיסוקם בנושא הרגיש. מתוך מחויבות לציבור ולתוכן, הם נאלצו להסיר את שמם מהקרדיטים, ולהביא את הסדרה לשידור מבלי לקבל הכרה פומבית על עבודתם. אחד הגורמים לעלייה בהיקף הפשיעה בחברה הערבית בכלל, ולפגיעה בנשים בפרט, היא הפחד לעסוק ולדבר על הנושא. בניגוד מופגן למגמה זו, הסדרה בוחרת לגעת נגיעה ישירה בטאבו, ולא רק לתעד אלא לטלטל ולהציב בפני הצופים מראה נוקבת. היא מעניקה שם, פנים וסיפור חיים לכל אחת מהנשים, ובכך מפירה את שתיקת ההכחשה. הסדרה הצליחה לעורר דיון ציבורי – גם בחברה הערבית וגם במיינסטרים הישראלי – והעלתה למודעות נושא שנחשב טאבו. בזכותה, נפתח שיח שתורם לשינוי התפיסה הציבורית לגבי רצח נשים כבעיה חברתית ולא פרטית - והסדרה זכתה לסיקור ולפולו אפ בערוצים ופלטפורמות תוכן שונות. הסדרה מועמדת לפרס הסדרה התיעודית של הפורום הדוקומנטרי, וכן היתה מועמדת סופית לפרס התוכן המצטיין של מנכ״ל התאגיד.

תחרות פרסי הטלוויזיה 2025 |